לאבלאבלאב - לאב איז אול יו ניד...טה נה נה

 וואטס אפ, יועצון? לפני רגע הוא צלצל בדלת אחרי שלא ראיתי אותו כמה חודשים, היועץ היומי שלי. נעלמו להן השיחות שלנו על הכוכבים, ההארות, ההאשמות, הקפה שתמיד לא התחשק לו להכין... ועכשיו הוא עומד בדלת עם מבט מלא אשמה. כן כן, הוא אומר במבוכה,  מגרד בראשו. זוגיות, אתה יודע.. זה שואב אותך. מצטער..אני..כן, התגעגעתי לשיחות שלנו, אבל..

 אין צורך להסביר, אני אומר לו. מבין לגמרי. בוא שב, וכבר אני מכין לך קפה. הוא צונח על הכורסה, נאנח ביאוש. אני הולך למטבח לשים מים, והוא לא בא אחרי לשם שינוי.

 מה עובר עליו? אני חוזר עם שתי כוסות קפה, אבל לפני שאני מתחיל אפילו עם סמול טוק הרגיל שלנו, הוא מתחיל לקטר: שביעי לאוגוסט...  חג האהבה... בחוץ חמסין איום, הזיעה מטפטפת, המזגן מתאמץ בפראות והמקרר ריק.. אבל ואוי ואבוי אם תשכח את התאריך הזה! אני מבין ששכחת... אני מחייך ומסתכל עליו. הוא מסתכל עלי ביאוש ושותק.  אין ספק: לפני יועץ אומלל ואבוד, שצריך קצת אחווה גברית, הבנה, עצה טובה... אולי הכוכבים יעזרו?

 אבל עוד לפני שאני מתחיל הוא מתחיל לנאום לי: האהבה הזאת, מי צריך אותה בכלל? זה סתם כאבי לב.. אתה משקיע מזיע, מכיל, מבין, וובערב – אתה זוכר שמחר חג האהבה, נכון? רגע.. מה, שכחת? הלו.. מה זאת האהבה הזאת שאת נדבקת אליה ככה? מה עשיתי? אני כאן,  לא? משקיע, עושה קניות, מחבק, מארגן את הבית, מקשיב.. אפילו כלים! אתה היית מאמין שאני אי פעם אעשה כלים?

 אוף, אני אומר לו. אתה כל כך מעשי לפעמים... אהבה זה משהו אחר, סוג של... התרוממות רוח. אופוריה מדהימה שלא רואה כלום חוץ מאשר בדמיון את התמונה של מי שאתה אוהב, ושניכם רצים זה מול זה בסלואו מושן ב... בשדה חרציות, משלים אותי היועץ היומי. עשה לי טובה, אל תתחיל עכשיו עם הקלישאות, או קיי? רק לא זה.

 זהו שאהבה זה לפעמים קלישאות, מה לעשות... אני אומר לו. נכון שקשה קצת להתחבר לזה עכשיו כשמרקורי כוכב התקשורת נמצא במזל בתולה ומפרק הכל לפרטי פרטים טכניים, אבל הרומנטיקה, רבאק...

 לא יודע, הוא נאנח. אני עייף. ממי וקוקי וחיבוקי ופינוקי... די כבר עם כל הקיצי הזה!  אוהו, זה לא יהיה קל הפעם.

 כוכבים, אני אומר לו. מה אומרים הכוכבים? מה אומרים עכשיו הכוכבים שלך? שמת לב למשל כמה רומנטית ונוס כשהיא במזל סרטן? ועוד בזוית עם נפטון...והליקוי של הירח הזה במזל דלי.. אני עוד לא יודע איפה אשן הלילה, ואתה מדבר איתי על נפטון... קצת רגישות, חבר! זהו בדיוק, אני אומר לו.. רגישות. רק תפנה אותה אליה.. אחרי הכל, מה היא באמת רוצה? שלא תקח אותה כמובנת מאליה. מלה טובה, פינוק, מבט סקסי כשאתם יושבים בסלון... תן לה להרגיש אשה. תן לה את הרכות שלך.

תקשיב, הוא אומר. אני עם הרכות הזו גמרתי. זה לא משתלם. הדבר היחידי שרך פה זו הכרס שלי שרק גדלה כל הזמן, כשהיא נרדמת לפני. והיא..

 פתאום הטלפון מצלצל. אני מרים: הלו? קול מתוק של אשה אומר לי: תן לי אותו רגע בבקשה... את מי? אני אומר לה. נו די, חליק עם ההצגות. אני יודעת שהוא שם. תן לי אותו. אבל... תן לי אותו!!!

 כשקול רך של אשה הופך להיות תקיף וחד משמעי אני מבין שאין ברירה. אני מושיט לו את הסלולרי שלי, והוא מסתכל עלי בפנים חמוצות. הוא אומר הלו? אחרי שתי שניות הפנים שלו משתנים. העינים שלו משתנות. הפה שלו מתרכך ומחייך. הלו?.. גם הקול שלו משתנה. היועץ הופך לשלולית ורודה מול עיני, כששלושה מיקי מאוסים ורודים חגים מעל ראשו: חג האהבה... ט ה נה נ הנה נה..

 כן, הוא אומר לטלפון: את צודקת, אבל... בהחלט זה רק ש... כן כן, אני מבין ו.. בסדר, הוא אומר, בטח, אני כבר מגיע. הוא מושיט לי את הטלפון: היא רוצה שנצא ביחד למסעדה... הזמינה לנו כבר מקום..מאכלי ים. ואחר כך אולי מסג' זוגי.. הקול שלו רך ומהורהר. הוא מחזיק את הטלפון אבל הרגלים שלו לא כאן. הוא צף בעדינות ליד התקרה, אי שם למעלה. אני מושך בבלון ההליום הוורוד שזה עתה התמלא אויר חם מול עיני, והוא נוחת לאיטו.

הוא עומד לידי, אבל הוא לא כאן. היה לי חבר, יועץ יומי חכם ושקול, ואיננו עוד. אין לי מושג איך לקרוא לשלולית הוורודה הזו שעומדת מולי. איפה היועץ שלי, הלו? דבר לקיר. גם הוא ורוד, אגב. כל החדר ורוד עכשיו. גם העולם מחוץ לחלון, סטייל הלו קיטי... יש עוד צבעים בעולם, לא?

 היועץ עומד מהורהר, ואז הוא גורר את עצמו לדלת, עדיין עטוף בערפל הוורוד הזה של קודם. הוא פותח אותה ואז חוזר אלי: זה לא אני, תבין. אני בכלל לא בעניין, אבל יש משהו בקול שלה... ואז הוא יוצא, אבל מסתובב אלי שוב בפתח חדר המדרגות ואומר: הוונוס הזו במזל סרטן... אני כבר אתחשבן איתה מתישהו. אתה תראה.

 @